החלטה בתיק ת"א 42227-09-11

1.         בפניי בקשת הנתבעים להוציא מתצהיר התובע 2 נספחים: כתב אישום שהוגש נגד נתבע 1 במסגרת תיק ת.ד 953-08-11 (להלן: "כתב האישום"), וכן מכתב רפואי מטעם הפסיכאטרית דר' ליידמן (להלן: "הפסיכאטרית").

בנוסף עומדת בפניי בקשת התובע למתן צו המורה ללשכת התביעות תעבורה במשטרת עכו לאפשר לו לצלם את חומר הראיות נשוא כתב האישום.

2.         התביעה דנן הינה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים מיום 29.9.10. מאחר שלאופנוע עליו רכב התובע בעת התאונה, לא היה ביטוח חובה תקף, הוגשה התביעה כנגד הנתבע 1 המעורב בתאונה, ומבטחתו - הנתבעת 2, בעילה ע"פ פקודת הנזיקין.

3.         לטענת הנתבעים, מאחר שאין המדובר בפסק דין פלילי מרשיע וחלוט אשר ניתן להגישו כראיה ע"פ סעיף 42א' לפקודת הראיות, הרי אין לאפשר הגשת כתב האישום. לטענת הנתבעים המדובר בראיה בלתי קבילה.

לעניין בקשת התובע לצלם את חומר החקירה, שבו וטענו הנתבעים כי המדובר בחומר שאינו קביל. לטענת הנתבעים, ביהמ"ש רשאי לעיין בכל החומר המוגש בהליך פלילי רק במסגרת תנאי סעיף 42 ב' לפקודת הראיות, דהיינו מקום בו הוגש פס"ד פלילי חלוט. בנוסף הפנו הנתבעים למועד המאוחר בו הוגשה הבקשה, לאחר שכבר חלף המועד להגשת ראיות התובע.

לעניין מכתב הפסיכאטרית, טענו הנתבעים כי המדובר במסמך רפואי אשר אינו מהווה חוות דעת רפואית, אך יש בו כדי להצביע לכאורה על נכות שנגרמה לתובע בתחום הנפשי. הנתבעים טענו כי ללא הגשת חוות דעת רפואית במצורף לכתב התביעה כנדרש בתקנות, אין לאפשר הגשת מסמך זה במסגרת תצהיר התובע.

4.         לטענת התובע, יש לאפשר לו לצלם את חומר החקירה, לרבות דו"ח בוחן התנועה, אשר הגיע למקום התאונה מיד לאחריה. לטענת התובע מסקנת הבוחן מהימנה יותר מחוות דעת תאורטית אשר הוגשה ע"י מומחה מטעם הנתבעים.

התובע טען כי אין להוציא את כתב האישום מן התצהיר, שכן הוגש לצורך הוכחת עצם הגשתו ולא להוכחת תכנו.

לעניין מכתבה של הפסיכאטרית, טען התובע כי אין המדובר בחוות דעת. המומחית לא ציינה אחוזי נכות והמסמך הוגש רק לצורך הוכחת הצורך בטיפול פסיכולוגי והמשך מעקב פסיכאטרי.

דיון -

5.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי אכן יש לקבל את בקשת הנתבעים להוצאת כתב האישום מתצהיר התובע. יחד עם זאת, יש להיעתר לבקשת התובע לעיין בתיק החקירה ובמידת הצורך לבקש להגיש ראיות מתוכו בכפוף לדיני הראיות לעניין אופן הגשת מסמכים ובכפוף לפסיקת הוצאות, במידת הצורך, בשל האיחור במועד הגשת הבקשה.

ההלכה הינה כי ככל שאין המדובר בפסק דין פלילי מרשיע וחלוט, הרי פסק דין בהליך פלילי, אינו משמש ראיה במשפט אזרחי שכן הינו בבחינת עדות שמיעה. (ראה בספרו של יעקב קדמי "על הראיות" " הדין בראי הפסיקה" חלק שלישי מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד ע"מ 1351, 1353).

רק כאשר מדובר כאמור, בפס"ד מרשיע וחלוט הרי שע"פ סעיף 42א' לפקודה, יהיה קביל. בהתאם, ע"פ סעיף 42 ב' לפקודה רק אם מוגש פס"ד פלילי הקביל כאמור, רק אז: "רשאי ביהמ"ש לעיין גם בכתב האישום, בפרוטוקול ובכל חומר אחר שהוגש במשפט הפלילי, אם ראה צורך בכך לשם הבהרת האמור בראיה".

כלומר במקרה שפסק הדין עצמו אינו קביל, הרי גם כתב האישום וכל חומר אחר שהוגש במשפט הפלילי אינו קביל. בעניין זה ראה דברי ביהמ"ש ת"א ב- 43899/94 אברמוב חברה קבלנית לתכנון ובנייה בע"מ נ. דר' סיון גושן ואח', אליו הפנו הנתבעים:

"בסעיף 42ב' לפקודת הראיות נאמר עוד, כי אם הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א', אזי יהא רשאי ביתמשפט - אם ראה צורך בכך לשם הבהרת האמור בראיה - לעיין גם בכתב האישום, בפרוטוקול ובכל חומר אחר שהוגש במשפט הפלילי.

לשון אחר: קבילות כתב האישום, הפרוטוקול וכל חומר אחר שהוגש במשפט הפלילי, מותנים בקבילות פסק הדין. משלא ניתן, איפוא, להגיש את החלטת הביטול כראיה, ממילא מסמכים אלה אף הם אינם קבילים".

משהנתבע 1 לא הכחיש כי הוגש כנגדו כתב אישום, הרי אין כל צורך בהגשת כתב האישום "לצורך הוכחת עצם הגשתו".. מאחר שבשלב זה, בהעדר פסק דין פלילי מרשיע חלוט, לא ניתן להגיש גם את כתב האישום כראיה לתכנו .

מאחר שאין מחלוקת בדבר עצם הגשתו של כתב אישום בגין התאונה כנגד הנתבע 1, אני מורה על הוצאתו של כתב האישום מתצהיר התובע.

6.         לעניין עיון בחומר החקירה - אמנם בהתאם למפורט לעיל, התובע לא יוכל להגיש את תיק החקירה כשלעצמו כחומר שהוגש במסגרת הליך פלילי. יחד עם זאת, עיון בתיק החקירה יאפשר לתובע לשקול הגשת ראיות המופיעות שם בדרך הקבועה כדין להגשתם ולא במסגרת הגשת תיק החקירה כולל. כך יוכל התובע לראות האם היו עדים לתאונה ולבקש להזמינם לעדות במידת הצורך. כמו כן, וככל שבתיק החקירה מצוי דו"ח בוחן תנועה, יהיה רשאי התובע לבקש לזמן את הבוחן להעיד על הדו"ח שערך ועל ממצאיו.